זאת הקופסא שאני לפחות סימנתי בעת הירידה מהמטוס מבן גוריון בניוארק (ניו יורק!!!!!!), אני פה כדי לעבוד, אני הגעתי לעיר הכי מדהימה בעולם (בעיני) כדי לקרוע את התחת, כדי לחוות את החלום האמריקאי! אז כן אני כאן לביזנס.
אחרי ירידה מהמטוס של 12 שעות, עם 3 ילדים - שקד - היא בת 9, יונתן הוא גם בן 9 - (כן- הם תאומים) ואחת שישנה במושב שלי כל הטיסה - בת 3.5 יובלי. בעל אחד סבלני יחסית - אולי כי לא תפסו לו את המקום? ו - 10 מזוודות, כי תכלס לא יכולנו להביא יותר פיזית.
מחכים באימיגריישן, הפעם זה בתור אחר, יש לי וויזת L1 ויזה שמציינת שאני באתי לפקח על הסניף האמריקאי שלי.
כן, כן!!! יש לי סניף אמריקאי - גם אני עדיין קצת בהלם.
בכל מקרה, אחרי טיסה כזאת ארוכה, לא פשוטה, כל המחשבות, על מה יהיה, על מה יקרה, איך נצליח, אם נצליח, מה עשיתי? מה אנחנו עשינו? והמשפחה שנשארה כולה כולה כולה בארץ - אנחנו מחכים באימיגריישן.
ההוא שם בקוביקה שלו, חמוד יחסית, פחות מפחיד מבדרך כלל, שואל אותי אם הבאתי את הטפסים של מספר כלשהו, ששייך לויזה שלי, וכתוב בויזה שלי שאני צריכה להביא אותם.
לא זוכרת אם ציינתי אבל עברו לפחות 24 שעות מהפעם האחרונה שישנתי - גם כי לא היה לי ממש מושב בטיסה, אבל גם מהתרגשות, גם מהמעמד, וגם מההכנות האינסופיות של עזיבת מדינה אחת לאחרת.
בכל מקרה, עניתי שאיני יודעת על מה מדובר, ויש לי את כל המסמכים כנראה במזוודה.
טוב, הועברתי למקום אחר - די מלחיץ, ששם כל האלו שאין להם "את הטפסים" הולכים - שלחו את בעלי והילדים להביא את 10 המזוודות שלנו (מזל שהם בני 9 הגדולים..).
מחכה מחכה מחכה...
ובסוף קוראים בשמי.
אני מגיעה לאיש אימגריישן אחר, ואז בדרך אליו, אני נזכרת - ברור שהבאתי את הטפסים, יש לי בקארי און שלי את כל הטפסים הכי חשובים של משפחתנו - אני ממש מסודרת - כל כך מסודרת שאני לא זוכרת איפה שמתי את הדברים, זה וציינתי את הטיסה הנוראית כבר?
אני בן אדם בדר"כ מאוד אופטימי - מקווה שתגלו גם את זה באיזה פוסט עתידי...
אז הוא שואל אותי "גברת רוזנברג - פז, איפ הטפסים שלך"? התחלתי להסביר ששכחתי - ששכחתי אותם בקארי און.
אז הוא אומר לי "ככה את מתנהגת בחוסר אחריות? ככה את מתחילה ברגל שמאל? ככה את מתכוונת להתנהג גם בעסק שלך?"
חייבת לציין שהייתי קצת בהלם - קצת בפחד, קצת בחוסר הבנה, האם אני אחרי כל המאמצים שעשיתי, הוא שואל אותי אם אני מספיק אחראית? לא סיפרו לו שקשה להשיג ויזה?????
בכל מקרה, התפרסתי, התנצלתי והוא שחרר אותי, לפני שהתחלתי לבכות בחסדים חלקיים.
יאללה, הלאה למזוודות ו"הביתה"?